במהלך היום השני לנופש, ביתה בת השנתיים וחצי של המערערת עלתה לבמה להכנות למופע כישרונות צעירים. בסיום ההכנות, כשביתה הייתה צריכה לרדת מהבמה, עלתה המערערת כדי לעזור לה לרדת על מנת שלא תיפול אך לבסוף המערערת נפלה בעצמה ונפגעה ברגלה.

בחודש שלאחר התאונה הגישה המערערת למשיב טופס תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה אולם תביעתה נדחתה ע"י המשיב בנימוק הבא: "מעיון בפרטי תביעתך עולה כי, פגיעתך אירעה במהלך פעילות של נופש משפחות שאורגן על ידי מעבידך. פעילות של נופש אינה בגדר פעילות נלווית במידה סבירה לעבודה ולפיכך אין לראות פעילות זו כפעולה הקשורה לעבודה".

הליכי התביעה:

על החלטה זו הגישה המערערת תביעה לבית הדין האזורי אשר פסק כי הפעילות בה המערערת נפגעה איננה "פעילות נלווית לעבודה" לפי "המבחן הדו שלבי" ועל כן תביעתה נדחתה.

המערערת הגישה ערעור על פסק הדין האזורי לבית הדין הארצי לעבודה אשר קבע כי דין הערעור להידחות, ונימק גם הוא את פסק דינו "במבחן הדו שלבי".

"המבחן הדו שלבי":

סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי "תאונת עבודה" היא תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו של עובד אצל מעבידו או מטעמו.

במרוצת השנים, הפסיקה פירשה הגדרה זו באופן המעניק כיסוי ביטוי לא רק לעובדים אשר נפצעו תוך כדי ביצוע מלאכתם בפועל, אלא גם לעובדים אשר נפגעו תוך כדי ביצוע פעילויות "נלוות לעבודה", מתוך ההכרה בדינמיות חיי העבודה בשוק התעסוקה המודרני אשר בו, יחסי עובד ומעסיק משתרעים גם מעבר לשעות העובדה ולמסגרות העבודה הרשמיות וחלים גם על פעילויות אשר אינן קשורות במישורין לעבודה – בין היתר, אירועים חברתיים, אירועי נופש וגיבוש.

הבחינה האם פעילות נתונה הינה בגדר "פעילות נלווית" כאמור נעשית לפי "המבחן הדו שלבי", המשכלל את אופיים ומהותם של האירוע התאונתי והפעולה הנבחנת.

בשלב הראשון נדרש להראות זיקה בין האירוע למפעל על פי מכלול הנסיבות, וככל שבחינת המקרה צלחה את השלב הראשון, נדרש לעבור לשלב השני, בו ייבחנו הזיקה והרלוונטיות של הפעילות בה עסק העובד בעת התאונה לאירוע .

בבחינת שני השלבים במקרה הספציפי הזה, נראה כי לא הוכחה כל זיקה בין הנופש לבין האירוע אשר בו נפלה המערערת. הנפילה אירעה תוך כדי משחק שובבות וכחלק מהאחריות ההורית של המערערת ולא כחלק מערב הכישרונות הצעירים ומכאן, מתנתקת הזיקה בין הפעולה של המערערת ובין אירוע הנופש שבו השתתפה.

על כן כאמור, קבע בית הדין הארצי בהמשך לקביעתו של בית הדין האזורי, כי דין התביעה להידחות.

אפליה מחמת משקלו של עובד

ע"ע (ארצי) 34220-10-21 משה ליפלס נ' ההתאחדות לכדורגל הישראל

מאת: עו"ד מור פפיר כהן

רקע עובדתי:

מר משה ליפלס (להלן: "המערער") החל את דרכו כשופט כדורגל בשנת 2003 ובשנת 2004 הצטרף לאיגוד השופטים.

החל משנת 2013 השתייך המערער לסגל הבכיר באיגור השופטים ושימש כעוזר שופט בליגה הלאומית.

התאחדות הכדורגל בישראל (להלן: "המשיבה") הינה תאגיד שלא למטרת רווח המייצג את ענפי הספורט בישראל. המשיבה מוכרת ע"י גופים בין לאומיים, כפופה להתאחדות אך מתנהלת כגוף עצמאי בהיבטים המקצועיים, ויחד עם זאת, פועלת כאגף המקצועי האחראי על השיפוט בכל משחקי הכדורגל.

ביום 19.05.2016, זומן המערער לשימוע שהתקיים ביום 23.05.2016 וביום 01.06.2016, הוחלט לגרוע את המערער מסגל הליגה הלאומית לליגות האזוריות וזאת בנימוק כי יכולותיו נמוכות מהמצופה.

החלטת בית הדין האזורי:

בית הדין האזורי דחה את תביעתו של התובע. לטענתו ודעתו, החלטת הפיטורים התקבלה משיקולים מקצועיים בלבד ללא קשר לעודף המשקל של המערער.

שאלת המשקל העודף הייתה השאלה המרכזית בכתב התביעה של המערער. לטענת בית הדין האזורי המשיבה הוכיחה כי אין כל קשר בין נראות המערער להחלטה לפטרו שכן מדי שנה עבר בהצלחה בדיקות רפואיות ומבחני כושר שבוצעו לו מטעם המשיבה.

החלטת בית הדין הארצי:

לאחר שבחן את טענות הצדדים, הגיע בית הדין הארצי למסקנה כי מסקנת ופסיקת בית הדין האזורי היו שגויות. הכלל הוא, כי אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית (פס"ד ע"ע ארצי 1160-05-11 כהן נ' יעקובוב). ניכר, כי גרסת ההתאחדות בנוגע למשקל ונראות המערער הייתה "גרסה מתפתחת". המשיבה הטיפה בפניי המערער כי עליו להשיל 7 ק"ג ממשקלו והוא התבקש לפעולה זאת "פעם אחר פעם". המערער ציין בכתב תביעתו כי לא ראה חשיבות לדבר שכן עבר בהצלחה את כלל מבחני הכושר מטעם האיגוד.

בית הדין ציין כי ניתן לראות בשנים האחרונות כי תופעת האפליה עקב משקל גופם של אנשים הולכת וגוברת. המחוקק טרם הסדיר התייחסותו לתופעה זו ועל שולחן הכנסת הונחה הצעה לקידום החוק, שכן גם היא טרם קודמה. בית הדין בחר לתת למערער סעד וטען כי קמה עילת תביעה גם מכוח הפרת חובת תום הלב וכי המעסיק קיבל את החלטתו משיקול זר ולא ענייני.

סוגיית המשקל איננה נמנית עם העילות האסורות עפ"י ס' 2א' לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, אך בפסק דין בג"צ 1268/09 זוז'ל נגד נציבות שירות בתי הסוהר נפסק, כי הרשימה המנויה בסעיף הינה רשימה פתוחה ועקרונית וכי ניתן להוסיף את סוגיית המשקל לרשימת עילות ההפליה האסורות, תוך בחינת זהירות של כל אחד מההיבטים וההשלכות הכרוכות בכך.

חוק לתיקון דיני הבחירות לרשויות המקומיות (הוראת שעה), תשפ"ה – 2024

מאת: עו"ד אלה כהן

בחודש נובמבר 2024, אושרה הצעת החוק לתיקון דיני הבחירות לרשויות המקומיות של חברי הכנסת יעקב אשר ואלון שוסטר.

החוק יאפשר קיום בחירות שוויוניות ונגישות לתושבי הצפון, לרבות חיילי צה"ל בישובים בהם נדחו הבחירות כתוצאה מהמלחמה.

החוק קובע בין היתר הסדרים לעניין הבחירות אשר התקיימו בדרום בחודש נובמבר ואלה אשר עתידות להתקיים ביום ה-18 לחודש פברואר 2025 ברשויות המקומיות של קריית שמונה, שלומי ובמועצות אזוריות הגליל העליון, מבואות החרמון, מעלה יוסף ומרום הגליל.

בהתאם לחוק, יום הבחירות יהיה יום שבתון בתחומן של הרשויות המקומיות שבהן מתקיימות הבחירות, גם אם מקום העבודה הוא ברשות מקומות שלא חל בה יום שבתון. שירותי תחבורה ושירותים ציבוריים יופעלו כסדרם.

בבחירות שיתקיימו באזורים האמורים תוצבנה שתי קלפיות לפחות בכל נפה מנפות הארץ (16 בסך הכל) אשר בהן יוכלו להצביע התושבים המפונים.

במקומות אשר בהם המצב הביטחוני לא יאפשר הצבעה וכן, תושבי הישוב פונו ברובם, מנהל הבחירות יוכל להחליט כי לא יציב קלפי, ובמקומה תוצב קלפי במקום סמוך ככל האפשר. כמו כן, תושבי הישוב יוכלו להצביע בכל אחת מהקלפיות המפוזרות בארץ.

להלן לינק לחוק תיקון דיני הבחירות לרשויות המקומיות (הוראת שעה) התשפ"ה – 2024 מתוך מאגר החקיקה הלאומי של אתר הכנסת:

הוראת שעה