האיש היה בעבר שותף בחברה אך לאחר מכן מונה כמנהל שכיר. בעלי החברה הוכיחו שהוא ביצע נסיעות פרטיות בתשלום אך בית הדין הארצי קבע שאין קשר בין המעשים לבין פיטוריו.
בית הדין הארצי לעבודה דחה לאחרונה ערעור שהגישו בעלי חברת הסעות על פסק דין שקבע כי מנהל החברה זכאי לפיצויי פיטורים. המנהל פוטר ב-2019 יחד עם כלל עובדי החברה שנקלעה לקשיים כלכליים. בעלי החברה הוכיחו שהמנהל ביצע נסיעות פרטיות רבות על חשבון החברה אך בית הדין קבע כי למרות המעשים המנהל זכאי לפיצויי פיטורים מכיוון שפוטר ללא קשר אליהם.
חברת ההסעות הוקמה ב-1994 על ידי שני שותפים ועסקה בעיקר בהסעות תלמידים לבתי ספר. ב-2011 העביר אחד השותפים את מניותיו לשותף השני, ובתמורה האחרון נטל על עצמו את כל חובות החברה (שהייתה שקועה בחובות כבדים).
לאחר שנת 2011 המשיך השותף לשעבר לעבוד בחברה כנהג ושכרו עמד על כ-6,000 שקל לחודש.
בעל החברה הלך לעולמו ב-2015 ושני ילדיו ירשו את העסק. הם מינו את השותף לשעבר כמנהל החברה והגדילו את שכרו ל-12,549 שקל.
נוכח קשיים כלכליים בהם הייתה מצויה החברה הזרימו היורשים כספים בסכום כולל של כ-1.57 מיליון שקל. אך החברה לא הצליחה להתרומם ובמחצית השנייה של שנת 2019 הוחלט לסגור אותה וכל עוברי החברה, לרבות המנהל, פוטרו.
המנהל הגיש תביעה לתשלום זכויות שונות ובין היתר הפקדות לפנסיה, קרן השתלמות, פדיון חופשה ופיצויי פיטורים.
היורשים הכחישו את הזכאות והעלו טענת קיזוז בשל נסיעות פרטיות רבות שביצע לדבריהם המנהל ברכב החברה ועל חשבון משאביה, תוך נטילת ההכנסות מנסיעות אלה לכיסו. הם טענו כי בשל ההונאה הוא לא זכאי לפיצויי פיטורים.
בית הדין האזורי לעבודה קבע כי היורשים הוכיחו את טענתם כי המנהל ביצע מאות נסיעות פרטיות בהיקף כספי עצום, בעיקר בסופי שבוע אך גם בימי העבודה.
עם זאת, נדחתה טענת היורשים כי המנהל לא זכאי לפיצויי פיטורים ונקבע כי סיבת הפיטורים הייתה סגירת החברה ולא ביצוע הנסיעות הפרטיות, נתון שכלל לא היה ידוע ליורשים במועד הפיטורים והתגלה רק לאחר מכן. לפיכך נקבע כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים בסכום של 108,758 שקל. נפסקו לטובתו גם סכומים שונים בהיקף של כ-150,000 שקל בגין זכויות סוציאליות.
טענת הקיזוז של היורשים בעניין הנזק שנגרם לחברה בשל הנסיעות הפרטיות התקבלה ונקבע שיש לקזז מהסכומים שנפסקו לטובת המנהל 162,997 שקל.
בערעור טענו היורשים כי היה מקום לשלול פיצויי פיטורים מהמנהל, שלטענתם גרם במעשיו להתדרדרות החברה.
אין לשלול בדיעבד
השופטים אילן איטח, לאה גליקסמן וסיגל דוידוב-מוטולה דחו את הערעור. הם קבעו כי בנסיבות המקרה בהן המנהל פוטר עקב סגירת החברה, ללא כל קשר ולפני גילוי התנהלותו בעניין הנסיעות הפרטיות, לא ניתן לשלול ממנו בדיעבד את פיצויי הפיטורים.
הם הדגישו כי לצורך שלילת פיצויי פיטורים נדרש קשר סיבתי בין מעשי העובד לבין פיטוריו. בתוך כך נדחתה טענת היורשים לקשר סיבתי עקיף בין התנהלות המנהל לבין פיטוריו. השופטים קבעו כי היורשים לא הוכיחו שמעשיו של המנהל גרמו להתדררות מצבה הכלכלי של החברה והובילו לסגירתה.
לא ניתן צו להוצאות.
ב״כ היורשים: עו”ד נפתלי נשר
ב״כ המנהל: עו”ד גיא עזורה, עו”ד מוני עזורה
