ביחסי עובד-מעביד, הסכם עבודה אישי (נקרא גם חוזה עבודה אישי או הסכם תעסוקה) הוא חוזה המסדיר את הזכויות והחובות בין העובד לבין המעסיק. מקור ההסכם במשפט הרומי (שם ההסכם בלטינית היה locatio conductio operarum) ובמערכות יחסים שהיו נהוגות בין אדונים למשרתים במאה ה-19.
בדרך כלל הסכם העבודה מתאר מערכת יחסים של תלות כלכלית וכפיפות חברתית. סר אוטו קאהן-פרוינד, שהיה מומחה לדיני עבודה, כתב: “היחס בין מעסיק לבין עובד הוא בדרך כלל יחס של בעל ממון כלפי אדם חסר כוח. במהותו הוא אקט של כניעה וכפיפות, המוסתרים במילים יפות הקרויות “הסכם עבודה”, יציר כפיו של המוח המשפטי. המטרה העיקרית של דיני העבודה הייתה ותמיד תהיה צמצום כוח המיקוח.”
