לקוחות נכבדים,
להלן עדכוני פסיקה וחקיקה מהחודש החולף.
מאמרים
מסתמן: זה מתווה הפיצויים של מבצע “שומר החומות”
השבוע הגיעו להסכמה שר האוצר ישראל כץ ומנהל רשות המיסים בדבר מתווה הפיצויים בגין הנזקים העקיפים שנגרמו עקב מבצע “שומר החומות”. הפיצויים, עד 40 קילומטר לפי מתווה צוק איתן ובין 40-80 ק”מ, לפי מתווה הקורונה. המתווה עורר התנגדות בקרב ההסתדרות ובקרב ארגוני המעסיקים אשר מתכוונים לדרוש את הרחבת הפיצוי ללא מגבלת קילומטרים,
להלן עיקרי המתווה:
כל העסקים בטווח של עד 40 ק”מ מרצועת עזה יוכלו להגיש תביעה לקבלת פיצויים על נזקים עקיפים באחד משני מסלולים:
- מסלול מחזורים – בעל העסק יוכל להגיש תביעה לקבלת פיצויים בגין ירידה במחזור העסקי בשל המצב הביטחוני, בהתאם לדיווח השוטף של העוסק למע”מ (חד-חודשי או דו-חודשי). במסלול מחזורים יושווה המחזור העסקי של חודש מאי 2021 לזה של מאי 2019, והפיצויים לא יעלו על מיליון שקל
- מסלול שכר – מעסיק יוכל להגיש תביעה לקבלת החזר בגין שכר ששילם לעובדים עבור ימי היעדרותם שנבעו כתוצאה מהמצב הביטחוני בהתאם להנחיית פיקוד העורף. כמו-כן הפיצויים יינתנו עבור עובדים שנעדרו ממקום עבודתם לצורך השגחה על ילדיהם הקטנים מתחת לגיל 14 וגם בעבור אדם עם מוגבלות, שנמנע ממנו להגיע למקום העבודה ולשהות בו משום שאינו יכול לעמוד בהנחיות פיקוד העורף.
מסלולים אפשריים נוספים אשר נבחנים במסגרת המתווה:
מסלול הוצאות שוטפות- בעל העסק יוכל להגיש תביעה לקבלת פיצויים בגין הנזק התפעולי שנגרם לעסק בתקופה הרלבנטית. מסלול זה נקבע במטרה לפצות על הוצאות עודפות של העסק שנוצרו כדי לשמור על המחזור הרגיל שלו בזמן המבצע. סך הפיצויים במסלול זה לא יעלה על 1 מיליון שקלים.
מסלול אדום- בעלי עסקים בתחום יישובי ספר שבטווח של 7-0 ק”מ מגבול רצועת עזה, יוכלו לבחור בין המסלולים הירוקים האמורים לבין המסלול האדום, במסגרתו יהיו רשאים לתבוע פיצויים בגין הנזקים העקיפים אותם יוכיחו לגבי אובדן הרווח ובהתאם לאופי העסק.
המתווה ממתין לאישור ועדת הכספים ולאחר אישור התקנות בכנסת, יהיה רשאי כל מעסיק שבתוך הטווח המוכרז להגיש תביעה בגין נזק עקיף לקרן הפיצויים ברשות המיסים.
כאמור, המתווה עורר התנגדות רבה בקרב ההסתדרות ונשיאות המגזר העסקי אשר דרשו שמתווה פיצוי “שומר החומות” יחול ע”פ הוראות פיקוד העורף ולא על בסיס טווח גיאוגרפי. לטענתם, המתווה יוצר “קיפוח” וכי הגבלת גבול הפיצוי ל-40 ק”מ מותירה עסקים רבים שנפגעו על לא עוול בכפם מחוץ לפיצוי.
המתווה המוצע מותיר עסקים בערים רבות בארץ שספגו פגיעות כלכליות בעקבות ירי טילים לעברן, ובהן הערים יבנה, ראשון לציון, תל אביב, פתח תקווה ללא פיצוי. כמו כן, לא נכללות בפיצוי ערים מעורבות שהעסקים בהם היו סגורים ימים ארוכים מחשש מאלימות ופעולות איבה נגדם, ובהן עכו, רמלה ולוד.
סוגיה זו עשויה לעלות בימים הקרובים לדיון בוועדת הכספים אשר תבחן סוגיה זו.
אנו נמשיך לעקוב אחר ההתפתחויות ונעדכן בהתאם.
“אף כי אין בפנינו הסדרה מפורשת בחקיקה או הסכמה קיבוצית בדבר הגבלת כניסת של עובד למקום עבודה ללא בדיקת קורונה שלילית בהעדר התחסנות, אין מקום לקביעה כבר בשלב זה של ההליך כי סיכויי התביעה של המבקשת גבוהים, כאשר בוחנים את עילת התביעה בה אוחזת המבקשת”, נכתב בפסק הדין.
שופטת בית הדין לעבודה מירב קליימן ציינה כי “שיקולי מאזן נוחות הנשקלים בעת בחינת בקשה לסעד זמני (של הסייעת לאפשר לה להגיע לעבודה. ח’,מ’), בשלב זה נוטה באופן ברור בשלב זה לכיוונה של המשיבה ושל האינטרס הציבורי, בשים לב למידע הקיים כיום בקשר עם יעילות החיסון במניעת הדבקה ולאחר שקילת הנזק הברור והמיידי שעלול להיגרם לתלמידים – ילדים בעלי צרכים מיוחדים שאין ביכולתם אף לשמור על הגבלות הריחוק החברתי – ולצדדים שלישיים רבים ובכלל הורים ואנשי צוות בית הספר, לו חלילה יידבקו”.
עוד נאמר בפסה”ד כי כאשר מנגד הפגיעה בסייעת הכרוכה בביצוע בדיקת קורונה, אומנם לא נעימה, אך היא פגיעה על הצד הנמוך וכך גם הפגיעה בפרטיות שתיגרם לה בעדכון בדבר מצבה הרפואי.
על אף דחיית התביעה ולפנים משורת הדין, החליט בית הדין שלא להשית הוצאות על התובעת לאור ראשוניותה של הסוגיה, השאלות העקרוניות שזו עוררה ובשים לב לחוסר הבהירות הקיים בשדה החקיקתי.
קישור לפס”ד המלא: לחצו כאן
תשלום זכויות סוציאליות לעובדת עונתית שפוטרה
סע”ש 55946-07-18 טובה נגרי נגד דניאל רוז בע”מ
מאת: עו”ד שני בניש
העסקה עונתית הנה מתכונת העסקה אשר מקובלת בענפים שונים במשק; עובד מועסק מספר מסוים של חודשים בלבד במהלך השנה, לרוב מדובר בחודשים ספציפיים ורלוונטיים לענף.
ההבחנה החוקית בין עובד לתקופה קצובה לעובד עונתי נעוצה בהמשכיות, עובד עונתי אמנם מועסק לתקופה קצובה, אך זו חוזרת על עצמה מדי שנה.
לשון סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים היא כי עובד עונתי עבד שתי שנים רצופות אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה ופוטר- יהיה זכאי לפיצויי פיטורים. דרישת החוק גם קובעת העסקה של 60 יום במהלך 3 חודשים רצופים.
אם התפטר עובד עונתי לאחר שלוש עונות רצופות משום שלא הובטחה לו עבודה עונתית רצופה באותו מקום עבודה- רואים אותו כעובד שפוטר. התייחסות נוספת לעובדים עונתיים התקיימה בפסיקה.
הפסיקה הכירה בזכויות סוציאליות של עובדים עונתיים אף מעבר לפיצויי פיטורים (חופשה, הבראה שימוע ועוד) באופן שבו רציפות ההעסקה נלקחה בחשבון.
נקבע בפסיקה כי “העונתיות צריך שתבוא ממהותה האובייקטיבית של העבודה, דהיינו היותה מוגבלת לעונה שבסופה היא נפסקת ולא שתבוא מדרך ארגון העבודה במהלך השנה.
והנה, פסיקה חדשה של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבעה, כי רציפות תעסוקתית מקימה לעובד זכאות להנות מזכויות מכוח משפט העבודה המגן, גם במצב בו העובדת לא עמדה בדרישת החוק להעסקה במשך 60 ימים במהלך 3 חודשים רצופים, וגם כשהסיבה ל”עונתיות” אינה ברורה, משום שאת העבודה ניתן לעשות גם במהלך השנה.
מדובר במקרה זה בהעסקה מתמשכת מאוד (אשר נמשכה 16 שנים), העסקה שיצרה אצל העובדת הסתמכות היות והיא נקראה לעבודה שוב ושוב, זאת מבלי שנוצר כל נתק, ועל כן, נקבע כי העובדת זכאית לפיצויי פיטורים על מלוא תקופת העסקתה בהתאם לחלק היחסי בו עבדה כל שנה.
בנוסף, הכיר בית הדין בבונוסים ששולמו לעובדת כעמלות, ומכאן שהן מהוות חלק משכרה הקובע לפיצויי פיטורים.
פקדון מסתננים
מאת: עו”ד משה בושי
במאמר זה נדון בהוראת החוק הקובעת כי לגבי עובדים מסתננים יש לנכות סכום מסוים ולהעביר לחשבון ייעודי של בנק מזרחי וכן בפסיקת בג”ץ אשר ביטלה בחלקה את הקבוע בהוראת החוק הרלוונטית.
בעקבות גלי הסתננות אשר פקדו את ישראל חוקקו מספר חוקים אשר נועדו לתת מענה לסוגיה זו.
נתחיל מהסבר לגבי מהות המושג “מסתנן” ונעבור לדון בהוראות החוק הרלוונטיות:
ראשית על פי החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי”ד-1954″מסתנן” – מי שאינו תושב כמשמעותו בסעיף 1 לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ”ה-1965, שנכנס לישראל שלא דרך תחנת גבול שקבע שר הפנים לפי סעיף 7 לחוק הכניסה לישראל;
בנוסף לכך חוק הכניסה לישראל, תשי”ב-1952 קובע כי שר הפנים רשאי להגביל את חופש התנועה של המסתנן, כך לשון החוק:
” שר הפנים רשאי –
(תיקון מס’ 9) תשס”א-2001
(1) לקבוע תנאים למתן אשרה או רשיון ישיבה ולהארכה או החלפה של רשיון ישיבה, לרבות קביעת המצאת עירבון כספי, ערבות בנקאית או ערובה מתאימה אחרת להבטחת תנאים כאמור, ודרכי מימושה או חילוטה של הערובה;
(2) לקבוע באשרה או ברשיון ישיבה תנאים שקיומם יהיה תנאי לתקפם של האשרה או של רשיון הישיבה;
(הוראת שעה) תשע”ח-2017
(3) בלי לגרוע מהוראות פסקה (2), לקבוע ברישיון זמני לישיבת ביקור לפי סעיף 2(א)(5), שניתן למסתנן כהגדרתו בחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי”ד-1954, אזורים גאוגרפיים שרק בהם יהיה רשאי המסתנן לשהות.”
במסגרת החוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראת שעה), התשע”ה-2014 נקבע עקרון הפקדת הפקדון בגין עובדים אלו, כך לשון החוק: “מעסיק של עובד זר שהוא מסתנן יפקיד בעדו פקדון בסכום השווה ל36% משכר עבודתו של המסתנן בעד החודש שבעדו משולם הפקדון. (בפרק זה-פקדון לגבי מסתנן): חלק הפקדון השווה ל16% משכר עבודתו כאמור ישולם בידי המעסיק (בפרק זה-חלק המעסיק) וחלק השווה ל20% משכר עבודתו ינוכה בידי המעסיק משכר עבודתו של המסתנן בעד חודש.”
הוראה זו עודכנה גם בחוק עובדים זרים, תשנ”א-1991, תיקון מספר 18.
במהלך השנים הוגשו עתירות שונות נגד “חוקי ההסתננות” ובמסגרת הליך 2293/17 בג”ץ קיבל בחלקן את העתירות וקבע כי חלק המעסיק, קרי החלק של שישה עשר האחוזים יישאר ואילו חלק העובד יבוטל, לא זו בלבד שחלק העובד בוטל, אלא שנקבע לבטלו רטרו, קרי בג”ץ קבע כי על המדינה להשיב את הסכומים שנוכו למסתננים ביתר תוך 30 יום מפסיקתו.
במסגרת פסק הדין מכח העובדה שמדובר בפסיקת בג”ץ ישנו דיון ארוך ומפורט לגבי זכויות יסוד ומשפט חוקתי ולא נכנס לנושא זה במסגרת המאמר אך קביעת היחס לנושא כפי שמובהר בפסק הדין ניתן למצוא בציטוט הבא מתוך פסק הדין: ” פגיעה זו – בשיעור ניכוי של 20% – היא פגיעה משמעותית בסיפור החיים של העובד הבודד. כפי שיובהר, שני קווים נוספים בוו הם: מקור ההכנסה הניטלת – משכורת ולא הטבה; ואי-הבהירות ביחס למועד קבלת הפיקדון בשל נסיבות חיצוניות שאינן תלויות בעובד. ייתכן כי המצב המשפטי היה שונה אם המחוקק היה קובע הסדר פיקדון אחר עם שיעור ניכוי נמוך יותר באופן ממשי או בלתי-אחיד, תוך התייחסות אחרת לעובדים שמרוויחים סכום משמעותי מעל שכר המינימום. אינני מביע עמדה באיזו מידה תוצאה כזו רצויה אלא מבקש להבהיר את נימוקיי ואת הנגזר מהם. בכל מקרה, כאמור, עסקינן בעתירה נגד החוק כפי שנחקק. מסקנתי היא כי הפגיעה הכרוכה בניכוי אחיד של 20% משכר העובד היא פגיעה עמוקה לאין שיעור, שמידתה עולה על הנדרש, ובהתאם היא אינה חוקתית”.
בנוסף נקבע בפסק הדין כי שיעור הפקדון “מחליף” את ההפרשה הפנסיונית באחוזים המתאימים, כך מפסה”ד:
“רכיב המעסיק מחליף בפועל את התשלומים הסוציאליים שעליו להפריש עבור העובד המסתנן”.
יצוין כי לעובדים מסוימים הניכוי משכרם עמד על 6%, אך בכל מקרה הוראה זו לא רלוונטית מכיוון שהניכוי משכר העובד כפי שפורט בוטל והחלק שנשאר הוא חלק המעסיק.
בנוסף יצוין כי רכיב הפקדון יופרש לחשבון מיוחד של בנק מזרחי (סניף 618) ויוחזר לעובד בעזיבתו את הארץ.
באתר רשות ההגירה מצורף נוהל פקדון מסתננים, הנוהל קובע בין היתר כי על המעסיק להעביר את הסכום מדי חודש וכן שסכום זה אינו ניתן לעיקול, שעבוד או העברה, כמו כן יש לשלם את הפקדון באופן מקוון דרך טופס תשלום מקוון המצורף לנוהל, הוראה זו נובעת מתקנות עובדים זרים (דרך לתשלום פיקדון לעובד זר שהוא מסתנן),
תשע”ז-2017, כך לשון התקנות:” פיקדון לגבי עובד זר שהוא מסתנן ישולם לחשבון הבנק שנפתח ומנוהל לפי תקנות עובדים זרים (פיקדון בחשבון הבנק), התשס”ח-2008, באופן מקוון, באמצעות אתר האינטרנט של רשות האוכלוסין וההגירה.”
לסיכום
עובדים רבים אשר מוגדרים כמסתננים מועסקים בישראל, על המעסיק להכיר את כל הכללים והחוקים הנוגעים להם לרבות פקדון המסתננים כפי שמפורט במאמר זה.
פטור מתשלום דמי ביטוח – הוראת השעה
מאת: עו”ד שני בניש
אירועי מגפת הקורונה הובילו, בין היתר, להיכנסו לתוקף של תיקון 224 אשר נקבע כהוראת שעה.
התיקון מעניק למעשה פטור למעסיק מתשלום דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות עבור עובדיו אשר היות בחופשה ללא תשלום בין אפריל 2020 לאפריל 2021.
אם המעסיק כבר דיווח ושילם בעבור העובדים ששהו בחל”ת בתקופה האמורה, המוסד לביטוח לאומי יבטל את דוחות החל”ת שנקלטו.
אולם, במידה והמעסיק ניכה דמי ביטוח משכר העובד בתקופת החל”ת, עליו לתקן את תלוש השכר ולהשיבם לעובד.
נבהיר, כי אין להגיש דוחות הפרשים או לתקן את הדוחות- היתרה תירשם וניתן יהיה לקזז אותה מתשלומים עתידיים.
לגבי חובת הדיווח בטפסי 126- על אף הפטור מתשלום, חובת הדיווח על עובדים ששוהים בחל”ת עדיין תקפה למשך כל התקופה בה שהו העובדים בחל”ת.
עוד נקבע בתיקון; אם הכנסתו של העובד בחודש בו יצא לחל”ת הייתה נמוכה משכר המינימום יחושבו דמי הביטוח כ 6.57% מהכנסתו בחודש האמור בפועל.
נדגיש כי המצב לפני התיקון קבע שעובד שנמצא בחל”ת בהסכמת המעסיק יחושבו דמי הביטוח במהלך שני חודשי חל”ת כ 6.57% משכר המינימום, אשר עומד על 5,300 ₪.
